כש-Nvidia נמצאת על העליונה בקרב היוקרתיים לקראת סוף 2007, ATi מיקדה את מאמציה בפלח השוק הגדול יותר של שוק הכרטיסים הגרפיים: טווח הביניים. סדרת ה-Radeon HD 3800 הושקה, וכאשר טווח הביניים לא הצליח להציע כוח משחק אמיתי בדורות הקודמים משני הצדדים - היא הפתיעה את כולם בכך שהציגה ביצועים טובים למדי.
החוזק העיקרי שלו הוא שהוא מציע שיעורי פריימים נכבדים במחיר נוח מאוד, משהו שהתאפשר עוד יותר בגלל המעבר לתהליך הייצור של 55nm.
זה מאפשר לו לדחוס 666 מיליון טרנזיסטורים על הלוח הבינוני שלו - כמעט כמו 8800 Ultra. ספירת מעבדי הזרימה שלו של 320 היא יותר מכפולה מההיצע המוביל של Nvidia, והוא מעודכן ממש עם תמיכה ב-DirectX 10.1 וב-Shader Model 4.1, כמו גם בממשק PCI Express 2.0.
ה-HD 3850 שעון על 670 מגה-הרץ כסטנדרט, ומגיע בטעמים של 256 מגה-בייט וגם ב-512 מגה-בייט GDDR3. הגיוני להוציא 13 פאונד נוספים על הגרסה עם יותר זיכרון, שניהלה 47 פריימים לשנייה ב-Crysis ב-1,280 x 1,024 והגדרות בינוניות - רמה מהנה לחלוטין. מבחן High Call of Duty 4 שלנו היה ניתן לשחק גם ב-34fps, והוא הרבה יותר מהיר מכרטיסי ה-8600 הזולים יותר של Nvidia.
המעבר ל-1,600 x 1,200 והגדרות גבוהות ב-Crysis, שם הוא ירד ל-19fps, מראה שאפילו גרסת הקיבולת הגדולה יותר של 512MB לא מספיקה. ברמות האלה, רק כרטיסים עם 768MB יכולים להגיע לקצבי פריימים שניתן לשחק בהם.
המחיר של ה-HD 3850 הוא גם חוזק וגם חולשה. במחיר של 81 פאונד לגרסת ה-256MB או 94 פאונד עבור ה-512MB, הוא יכול להיחשב ככרטיס בינוני, אך הביצועים שלו שייכים לקטגוריה גבוהה יותר.
יש להודות, הצעד הבא - HD 3870 - עולה רק 21 פאונד יותר ומציע משחק חלק אפילו יותר. אבל אם אתה צריך למתוח את הגבול מתחת ל-100 פאונד, זה הכרטיס הטוב ביותר בשוק.